בני הזוג באו לפגישת גישור ביחד. שניהם רוצים לערוך הסכם גירושין ולהתגרש כמה שיותר מהר.
שניהם ציינו בפניי שהם לא מעוניינים במריבות שיגזלו מהם אנרגיה, זמן, כסף ויגרמו לילדיהם למצוקות נוספות. שניהם היו מאופקים מרבית מהזמן.
כיבדו זה את זו וניסו להתעלות מעבר לרגשות ולמטען שיש לכל אחד מהם.
הפיל הגדול עמד במלוא הדרו באמצע החדר.
דיברנו על הילדים, זמני שהייה, כספים, חובות, רכוש שיש, רכוש שאין, התחלנו ללכת לאיבוד בתוך המספרים.
שני בני הזוג נותנים לעצמם מרחב למחלוקות אבל לא מדברים על הפילים שבחדר.
פיניתי עבורם את כל אחה"צ למרות שכשנקבעה הפגישה ידעתי שמדובר בשני אנשים שרוצים להתגרש ויש הבנות והסכמות ובכל זאת פיניתי עבורם את כל אחה"צ, תחושה כזו.
ישבנו ביחד כמעט שלוש שעות מדברים בעיקר על מספרים בלי להזכיר את הפילים.
הצדדים התקרבו עוד קצת האחד לשניה בהסכמות הכלליות, קיבלו שיעורי בית כשברור לכולם שמה שחשוב הם הפילים לא המספרים. בזה הם יטפלו כל אחד בדרכו ויתנו לזמן לעשות את שלו.
עוד באותו הערב התקבלה הודעה שהיתה עוד התקרבות בין השניים האלה שלא רוצים לריב אלא ללכת איש לדרכו כמה שיותר בטוב עם "פיליו" ולהתחיל את חייו מחדש תוך דאגה משותפת ואמיתית לילדים של בני הזוג.
הליך הגישור הוא עוצמתי, לעיתים מתסכל, המטרה שהצדדים יסתכלו ממעוף הציפור ויראו את כל התמונה, לטובת הילדים ולטובתם הם, אפילו במקרים שהפילים קצת מסתירים וצריך להסתדר עם קיומם.