אחריות הורית וזמני שהייה

חלוקת זמני השהייה קרי קביעת הזמן בו שוהה כל אחד מההורים בנפרד עם הילדים המשותפים מהווה את הסוגייה המשמעותית ביותר בהליך גירושין בין בני הזוג.

פעמים רבות נושא חלוקת זמני השהייה בין ההורים לאחר הפרידה מהווה את סלע המחלוקת בין ההורים וגורר מאבקים ארוכים ככל והצדדים לא מסוגלים להגיע להסכמות ביניהם ביהמ"ש או ביה"ד יכריעו בסוגייה.

ככלל, חלוקת זמני השהייה נקבעת בהתאם למספר הלילות בהם שוהים הקטינים עם כל אחד מההורים.

ניתן להסכים על חלוקת זמני שהייה שווה בין ההורים (7:7)

או כמעט שווה של 6:8 או 5:9 לטובת אחד ההורים

או כל חלוקה אחרת שתתאים למשפחה הספציפית.

לאחר שנקבעו זמני השהייה יתכנן מחלוקות נוספות עקב חילוקי דיעות כאשר אחד ההורים מתבקש להתגמש ולוותר נקודתית על "הזמן שלו-ה עם הילדים.

כעורכת דין  לענייני משפחה אני נפגשת במשרדי עם הורים רבים שנאבקים על הזמן שלהם עם הילדים שלהם.  

מקרה שהיה כך היה.

"אני ממש רוצה לקחת אותם למיניונים 2 והוא (אבא שלהם)

רוצה גם. דווקא. גם. אנחנו רבים מי ייקח למיניונים 2 כבר שלושה ימים.

מה אפשר לעשות ? אפשר לפנות לביהמ"ש?"

סרט, חתונה בדיוק ביום של ההורה השני, חוגים קבועים רק בימים של הורה אחד ועוד מדובר במקרים בו צד אחד צריך להתגמש עבור הצד האחר.

תגידי, זה הסרט היחיד שמקרינים בקולנוע? שאלתי אותה. ענתה לא.

יש עוד סרטים בקולנוע שאפשר לראות עם הילדים? ענתה כן.

זה הסרט היחיד שמקרינים בקולנוע בימים שהילדים שוהים איתך? ענתה ברור שלא.

את ממש רוצה לראות בעצמך את המיניונים 2? לא. אני לא אוהבת בכלל סרטים כאלה.

אז מה הבעיה? שאלתי.

למה אני זו שצריכה לוותר לו? שאלה.

הוא לא עוזר לי ולא מתגמש אף פעם.

על מה את מוותרת בעצם? שאלתי

את אפילו לא אוהבת סרטים מצוירים.

האגו שלך, אמרתי לה, יכול לראות את המיניונים 2

בכל זמן ומקום שתבחרי הוא לא צריך ללכת עם הילדים שלך לסרט

והמבין.ה ת.יבין.