מה הבדל בין המילים אלימים ו- אילמים?

מה הבדל בין המילים אלימים ו- אילמים?

מצליחים לשים לב לקשר ההדוק והכואב בין שתי המילים האלה מאז ה-7.10.2023?

קולטים?

מאזינה להרצאה על אלימות מינית במסגרת הכשרת אלימות במשפחה בויצ"ו והלב מתכווץ.

הלב והגוף מכווצים מאז ה- 7.10 הלב והגוף אינם יכולים להכיל והראש הראש לא תופס את הרוע, האלימות המינית, ההתעללות, ההשחתה של הגוף ושל הנפש שהמחבלים הארורים עשו.

אני אומרת לעצמי איך? איך אפשר?

ומגלה שוב ושוב כל יום מאז ה 7.10 שמסתבר שאפשר.

השבת השחורה.

מסתבר שהרוע אין לו גבולות.

מסתבר שהרוע בא בכל מיני צורות.

אלה שמשתיקים ומשחיתים באלימותם

ואלה שאילמותם ממשיכה להשתיק פעם נוספת, להשחית פעם נוספת להתעלל שוב ושוב.

האלימים הפכו את הנפגעים לאילמים את הנפגעות לאילמות. כן גברים ונשים הושחתו שם.

הנשים והגברים ה-אנשים

שגופם וגופן נחרב.

שנפשם ונפשן נקרעה לגזרים.

שקולם וקולן נדם.

ארגוני הנשים וארגוני זכויות האדם בעולם – שתקו.

גם הם הפכו אילמים.

גרמו לכך שקולם של הנפגעים נדם שוב.

מילותיה של לינור אברג'יל באו"ם מהדהדות בי ולא מרפות ואני רוצה שהן יהדהדו בעולם. לכולם.

"האמת תנצח. אנחנו לעולם לא נשכח אותן. ונוודא שהעולם לא ישכח אותן. נהיה הקול שנלקח מהן"

אי אפשר שזה לא יהדהד בכל מקום.

הנשים שלנו, האחיות שלנו, הבנות שלנו.

למולן כל אלה שהפכו אילמים לפתע או שלא לפתע ודווקא עכשיו – אין להם מה לומר, אבדו להם ולהן המילים. כל אלה שזועקות מעל כל במה בכל אפשרות ME TOO מסתבר שזה לא תופס לגבי האחיות שלנו הנשים היהודיות שהושחתו ב7.10. לגביהן זה לא.

אילמות למול קולן שנדם.

מה ההבדל? האילמים והאילמות האלה בוחרים להיות אילמים-ות – אף אחד לא נטל מהם את החופש, את הבחירה, אף אחד לא פגע בהם, אנס אותם, רמס, אותם, הם יושבים להם במגדל השן ושותקים.

אילמים מבחירה.

משתמשים בכוח שלהם כדי לשתוק – אילמות חזקה ורועמת !!!!

האילמות שנכפיתה על אלה שנפגעו לא היתה מבחירה.

השתיקה הרועמת של אלה שנפגעו, הושחתו, הושפלו, נאנסו, הוכו, נרצחו צריכה להישמע בכל מקום. בכל רגע. מעתה ולעולם. נשים וגברים.

הן זעקו וצרחו והוציאו את נשמתן כשנפגעו והושפלו וגופן הושחת.

ואנחנו נמשיך לזעוק ולצרוח את כאבן. מבלי להרפות.

צריך לעשות הכל! לא לתת לאילמות הרועמת של הארגונים והמכחישים ואלה שעוצמים את עיניהם – האילמות הרועמת הזו לא תישמע יותר.

כולנו נצרח בקול גדול את קולן של הנשים שנדם.

את קולם של הגברים שנדם.

למול האילמות הבלתי נתפסת של אלה שבוחרים דווקא עכשיו להשתיק פעם נוספת את קול הנפגעות והנפגעים.

הכל מהדהד עצב בלתי נגמר וכעס אינסופי… וצעקה רועמת – לא ניתן לעולם לשכוח.

אז הלוואי ויכולתי להגיד לאלה שבוחרים להיות אילמים ובכך לאפשר אלימות, ולאלה המשתיקים, הפוגעים שוב, המכחישים,

SO TAKE YOUR SHIT AND GO

ואחזור על המילים –

האמת תנצח אנחנו נזעק את הזעקה בכל מקום אפשרי ולא ניתן לעולם לשכוח את אלה שנפגעו.

ואז עם כל זה מהדהד בי חוזרת ליום יום שלי לעבודה השוטפת, שבעיני היא שליחות, במטרה להגן על הזכויות של הלקוחות שלי והילדים שלהם בכל דרך, להיות זמינה להם בכל שעה כמעט וללוות אותם במשבר הכי משמעותי בחייהם שלא ידרדר למלחמה מיותרת,

למצוא מעט שקט בעין הסערה.

לאמא שלא נותנת לאבא לראות את הילדה וטוענת שהוא אלים כלפיה רק כדי להשיג הישגים משפטיים, לשופט שאומר יהיה תסקיר בעוד חצי שנה עד אז אני לא יכול לקבל החלטה ולתת לאבא לראות את הילדה שלו לפחות למפגש קצר עם צד ג' שיפקח על מי שלא צריך לפקח עליו, לאמא שמקבלת מכות כל יום וחוששת ללכת משם כי אין לה לאן ללכת עם שני תינוקות קטנים ועכשיו בכלל מלחמה, לילדה ההיא שאבא שלה אומר לה אמא שלך עזבה אותי אז אני אעזוב גם אותך ולא מוכן לפגוש אותה, לאבא שלא מאפשר לילד שלו לקבל טיפול נפשי אחרי ששהה איתו בממ"ד 12 שעות, לגבר ההוא שמרביץ לאישתו כי הוא עצבני כי יש מלחמה, לאישה המוכה שבעלה קיבל רשיון לנשק בגלל המלחמה ועכשיו היא בסכנה גדולה יותר, לאמא שמקללת את הגרוש שלה כי לא איכפת לה איך יתקיימו זמני שהייה אפילו שהוא אי שם בעזה ובפעמים הספורות שיצא לאפטר לא הלך לישון אלא לקח את הילדים, לאבא שכותב פוסטים משפילים על אישתו שבגדה בו, אם ילדיו, במקום לבוא לגישור ולסיים את העניין..

אלה העסוקים במלחמה שבבית, חלקם יוצרים אותה חלקם נשאבים אליה, לחלקם היא הסחת דעת מהמלחמה שבחוץ, את חלקם שום דבר לא מעניין.