יש גברים מוכים.

הורחקתי על ידי המשטרה לא עשיתי כלום היא הזמינה משטרה סתם. כך הוא אמר לי מנסה להסתיר את הדמעות בעיניים. חושב שאני לא רואה.

היא טענה שהוא היכה אותה. דחף אותה והיא נפלה.

פשוט הלכתי ממנה כשהיא חסמה לי את הדרך, עמדה קרוב וצרחה עליי הסברתי גם לשוטרים. לא קרה לה כלום ממש לא הפעלתי כוח, לא דחפתי אותה אולי הזזתי אותה כשעברתי, אפילו לא הרגשתי שנגעתי בה.

היא הזמינה משטרה – הוא שתק.

כמו בכל הפעמים הקודמות שהוכה. הוא שתק.

הוא הורחק מהבית כי היא אמרה שהיא פוחדת ממנו, הוא דחף אותה. הוא מסוכן.

הוא במעצר בית ל3 ימים.

יש צו הרחקה ל30 ימים.

הוא שותק.

גם כשהמשטרה חקרה אותו הוא שתק. אמר שלא היכה אותה אבל לא אמר שהיא היכתה אותו. שצרחה וסטרה לו ולכן הזיז אותה ממנו.

מעולם לא הגיש תלונה, לא סיפר שיש תמונות, עדים, ארועים קודמים. כלום. מלבד אנשים ממש קרובים אליו אף אחד לא יודע. אסור.

גם כשהגיע למשרד לפגישת יעוץ לקראת הדיון בצו ההגנה שהגישה נגדו טען שלא הרביץ לה מעולם – האמנתי לו. שאלתי שוב ושוב זה כל הסיפור משהו לא מסתדר, לא ידעתי לשים את האצבע אבל ידעתי שהוא לא היכה אותה (מרבית הפעמים אני מצליחה להבחין אם הלקוח שלי אומר את האמת)

ממשיכים לביהמ"ש לדיון בצו הגנה.

דיון מאוד ממוקד. היא יושבת ובוכה כמה הוא מסוכן. מתארת אלימות.

הוא שותק.

יש צו הגנה ומפגשים עם הילדים – ביהמ"ש לא ידע להכריע אם הוא מסוכן לה אבל היה ברור שהוא לא מסוכן לילדים. והוא… הוא שותק.

יוצאים מהדיון עומדים במסדרון ביהמ"ש הוא עומד מולי עם דמעות בעיניים.

חבר שלו שהגיע איתו לדיון אומר לו – תגיד לה את האמת, תגיד לה שאתה מוכה.

לא התלוננתי הוא אומר, מה פתאום איך אתלונן ראית איך אני נראה ותראי איך היא.

אני חסון, גבר נורמטיבי, מסודר כלכלית – אני לא יכול להגיד שאני גבר מוכה.

חבר שלו מדייק אותו ומוסיף כן כן ראיתי בעיניים שלי, סימנים, שריטות, אדום בפנים מהסטירה.

שניהם הראו לי תמונות. סיפרו על ארועים נוספים שקרו.

לא הופתעתי.

לא הופתעתי שיש גברים מוכים. לצערי יש.

לא הופתעתי גם ששתק ושתק שוב.

אני לא מהשותקות במיוחד כשנעשה עוול.

בנינו אסטרטגיה משפטית מדויקת מה עושים מכאן ואיך מביאים את הסיפור האמיתי לביהמ"ש.

מי שמכיר אותי יודע כבר שאני אישה פמיניסטית גאה. אלימות נגד נשים היא קו אדום. אין מקום להצדקה.

גם תלונות שווא הן קו אדום. גבול שאין חוצים ויש להילחם בתופעה הזו.

אני באמת מאמינה שנשים וגברים שונים פיזית, מנטלית ומחשבתית כולנו שונים האחד מהשני.

אני גם מאמינה שגברים ונשים שווים וצריכות להיות להם חובות וזכויות שוות.

בעיסוק שלי אין מגדר.

כשנפגעות זכויות אין התייחסות למגדר.

זה לא משנה לי אם מדובר בעוול שנעשה ללקוחה שלי או ללקוח שלי – אני אלחם להשיג את הזכויות שלהם ושל הילדים שלהם אם בהגעה להסכמות ואם בהליך משפטי "עד הסוף".

פה הוא הנפגע.

הוא חזר הביתה לחשוב איך ממשיכים מכאן.

יומיים אחרי התקשר לספר לי שהכל הסתדר ביניהם.

היא כבר לא "מפחדת" ממנו וכבר לא רוצה להתגרש כפי שטענה בביהמ"ש. היא התנצלה ששיקרה למשטרה. היא לא תרים יד יותר. כך אמר.

הצעתי טיפול זוגי לשניהם וטיפול אישי עבורו.

אין צורך! הוא אמר, אנחנו נסדר את הדברים לבד, חזרנו כבר לגור ביחד הכל ממש בסדר את סתם דואגת.

להגיד שהופתעתי? לא. יש גם מקרים כאלה.

אשתף אתכם שניתקתי את השיחה בלב כבד, כי אני יודעת מה הולך לקרות לו בעתיד הלא רחוק והדבר היחיד שיפתיע אותי במקרה הזה – אם הוא לא יחזור אליי בעוד תקופה לא ארוכה עם אותם סיפורים שכנראה ילכו ויחמירו. חושבים כמוני?