האם הייתם יכולים לחלוק עם בן הזוג ממנו נפרדתם בית משותף על מנת לשמור על קביעות ויציבות עבור הילדים כמו גם מטעמי חיסכון כלכלי?
במקרים מסוימים בהליך הגירושין בוחרים ההורים בנסטינג (מהמילה נסט = קן) מדובר במצבים בהם ההורים הם אלה שעוזבים את הקן המשפחתי והילדים הם אלה הנשארים באופן קבוע בבית, ההורים הולכים וחוזרים בהתאם לזמני השהיה עם הילדים.
אחד היתרונות שמירה על יציבות הבית עבור הילדים אשר אינם עוברים בין שני בתים.
יתרון נוסף – היתרון הכלכלי – הבית נשאר הבית המרכזי וההורים עוברים להתגורר בדירה/יחידת דיור סמוכה ומתחלפים ביניהם וכך חוסכים רכישת ריהוט וציוד כפול לילדים בבתים נפרדים, כמו כן יכולים ההורים לחלוק בהוצאות המחיה שלהם.
חיסרון הלכתי – יש להצהיר ולשכנע את בית הדין הרבני כי ההורים לא באמת מתגוררים יחד על אף שכתובתם זהה שהרי לבני זוג שהתגרשו אסור להתגורר יחד מבחינה הלכתית ומודל הנסטינג עשוי לעכב את הסדרת הגירושין.
פן נוסף, במקרים של נסטינג ההורים צריכים להיות בקשר טוב ומתואמים ביניהם ולהחליט מראש ובצורה מפורטת על חלוקת האחריות ביניהם בבית המרכזי על מנת שלא להפוך את הילדים לבעלי הבית/ למנהלים צעירים שינהלו את הבית בו הם מתגוררים וההורים יהפכו לאורחים העסוקים במלחמות ביניהם במקום בניהול הבית והילדים.
קיומו של נסטינג תלוי בקביעת סדרי עדיפויות ואינו מתאים לכל זוג שמתגרש.
ישנם מקרים שבהם נסטינג מהווה פיתרון ביניים טוב לתקופה מסוימת בהתאם לגיל הילדים, מצבם הנפשי עקב פרידת ההורים, יכולות כלכליות של ההורים, קבלה, הכלה וסבלנות של בני הזוג ביניהם אשר רואים את יציבות הילדים כערך עליון.
טוב או רע? תלוי בנסיבות ובמשפחה הספציפית.
פתרון זה על יתרונותיו וחסרונותיו אינו נחלת הכלל בקרב הורים שנפרדים מאחר והניהול המשותף של משק בית וחלוקת השהות של ההורים לרוב גורמים למחלוקות גדולות ולסכסוכים קשים.
חשוב לדעת שהמודל קיים ואפשרי במקרים מסוימים.