השבוע שוחחתי עם שני אנשים, בני 70 פלוס ולהם סיפור דומה – גירושין בגיל השלישי.
"עכשיו אחרי שהילדים כבר מסודרים בעצם כבר לא ילדים אני רוצה לפרוש כנפיים בעצמי", כך הוא אמר והוסיף "כבר שנים שאני מרגיש כבוי, אין שם כבר אהבה, אנחנו לא חושבים באותם מונחים והתפתחנו לכיוונים שונים. אני רוצה לפרוח לעת זקנה, לטייל, לבלות, להכיר אנשים חדשים. היום כשתוחלת החיים ארוכה יותר יש לנו זמן להשלים פערים ולהגשים חלומות ישנים וחדשים".
הזוג השני שהגיע למשרדי – האישה היא זו שיזמה את הפרידה (אומרים שהלקוחות הפונים למשרד דומים זה לזה בתקופות מסויימות)
שני הזוגות פנו אליי לצורך גישור לצורך עריכת הסכם גירושין.
לרוב בגיל השלישי בנה"ז נשארים באותו מעגל חברים, משתתפים באירועים משפחתיים של הילדים והנכדים ולכן חשוב לשמור על יחסים טובים ולהיפרד בשיתוף פעולה.
הצעתי להם שלא לערב את הילדים במחלוקות עצמן שלא יחששו שעליהם לקחת צד של מי מהם.
דברנו על כך שחשוב לקחת בחשבון את השינויים הכלכליים- לאחר חלוקת הרכוש כל צד יאלץ להסתדר עם מה שיש לו. ללא שיוכל להסתמך על בן-בת הזוג כפי שנהגו לעשות במשך שנים ארוכות, דבר שיחייב הלכה למעשה שינוי הרגלים והתנהלות שוטפת.
יש לתת את הדעת לעניין עריכת צוואה או עדכון צוואה קיימת שהרי יעלה הצורך לשנותה ולעדכנה בעקבות הפרידה.
יש לבחון יפוי כח מתמשך בו בן הזוג מיופה הכוח – חשוב לבדוק אם יש רצון לשנותו.
אם אין צוואה ויפוי כח מתמשך חשיבות עריכתם בפרידה מקבלת משנה תוקף.
לסיכום, אני מאמינה שאנשים לא צריכים להישאר במקום שלא טוב להם בכל גיל ואת הפרידה עדיף תמיד להסדיר בדרכי שלום ובגישור לטובת הצדדים ובני המשפחה האחרים.