"מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כ"א) בהקבלה ל"מוות וחיים ביד המקלדת". אנו חיים בעידן בו כל אחד יכול לפרסם, בכל מקום, בכל שעה, כל מה שעולה על רוחו. ואם המטרה שלו היא לפגוע באנשים אחרים – הרבה יותר קל לעשות זאת מאשר בעבר.
"השפעתם המשמעותית של הפרסומים נובעת בין היתר מכך שפרסום באינטרנט גלוי לכלל המשתמשים, באופן שכל חיפוש של שם הנפגע באינטרנט עשוי להוביל לפרסומים אודותיו. במקרים רבים, הדבר פוגע בצורה קשה בשמם הטוב של הנפגעים בקרב סביבתם הקרובה. המצוקה הרבה הנגרמת לנפגעים נובעת גם מההרגשה שהפגיעה אינה הפיכה, משום שקיים קושי רב להסיר את הפרסום או לחסום את הגישה אליו. על כן, פרסומים אלו עלולים לרדוף את הנפגע משך שנים רבות." (דו"ח ועדת ארבל לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ונושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים). לשון הרע או שיימינג הנקראים גם ביוש הינם תופעה שתופסת תאוצה.
התופעה אף חמורה יותר בסכסוכי גירושין בין בני זוג המצויים בסערת רגשות.
כעורכת דין לענייני משפחה, אני רואה עשרות מקרים שבהם צד בהליך הגירושין מפרסם לשון הרע נגד בן או בת זוגו. חלק מהפרסומים מתייחס לידוענים מוכרים מאוד וחלקם לאנשים פרטיים שחיים את חייהם בשקט. כך או כך, הנזק הנגרם מפרסומים אלה הוא עצום.
פרסומים אלה מלאי רגשות ומונעים מאגו ורצון להרע לצד השני אף אם נאמר שכל מטרתם לקבל תמיכה ואוזן קשבת מהסביבה או עצה במצבים לא פשוטים. כך הופכת הרשת החברתית, הלכה למעשה, לזירת מאבקים נוספת בידי בני הזוג והזירה הזו הרסנית וכואבת הרבה יותר.
פרסומים אלה גוררים תגובות המפרטות עמדות ודעות הן מצד מכרים וחברים קרובים, המכירים את הצדדים אישית, והן מצד חברים וירטואליים אשר אינם מכירים את הנפשות הפועלות. ככל שהתגובות רבות יותר, החשיפה והויראליות של הפרסום מתפשטים כמו אש בשדה קוצים.
מהי לשון הרע?
לשון הרע כהגדרתה בחוק הינה דבר אשר פרסומו אשר עלול להשפיל, לבזות, להעליב, או לפגוע באדם בעיני הציבור, והוא יכול להתפרסם בעל פה, בכתב, בקול (צליל), ובכל דרך אחרת.
המבחן האם מדובר בלשון הרע הוא אובייקטיבי ועונה על השאלה האם האדם הסביר היה רואה בפרסום כפרסום שבכוונתו לפגוע.
מאחר ופרסומים ברשת הפכו לנפוצים כל כך, גם תביעות לשון הרע בין בני זוג הפכו לתופעה רווחת בעולם המשפטי ככלי נשק בין בני זוג.
בהקשר הזה, חשוב לזכור שלא כל אמירה מהווה בהכרח לשון הרע. דברים הנאמרים בין בני זוג בשיחה פרטית כמו גם הנכתב והנאמר במסגרת הליך משפטי אינם מהווים לשון הרע. ישנם מקרים בהם אמירות אמוציונליות לא יחשבו כפרסום פוגעני המצדיק פיצוי על פי הפסיקה אם אדם סביר היה יכול להבין שאמירות אלה נאמרו במסגרת הליך גירושין כואב וסוער ושלא בכוונה לפגוע ו/או להשפיל ולבזות את בן הזוג.
לעומת זאת, נקבע בפסיקה, כי תלונות שווא המוגשות למשטרה כנגד בן זוג ונקבע כי מדובר בתלונת שווא, תלונות שווא אלה יכולות להוות לשון הרע כנגד בן הזוג הנפגע אשר פיצוי כספי בצידן. בנוסף, פרסומים ברשתות החברתיות שיש שבהם כדי לפגוע, להשמיץ ולהשפיל את בן הזוג גם הם יכולים להוות על פי הפסיקה לשון הרע המקנה פיצוי כספי.
לפני זמן לא רב התקשרה אליי לקוחה והמשפט הראשון בשיחה בינינו היה "הצילו! בבקשה תצילי אותי" לאחר מכן היא המשיכה "הוא כתב עליי פוסט בפייסבוק שכולו שקרים וקללות ביטויים שאני לא יכולה אפילו להגות, הוא אפילו צירף תמונות וסרטונים. יש לנו חברים משותפים, אנחנו גרים באותה עיר, כל המכרים קראו את זה, החברים של החברים, המורה של הילדה שלי כתבה לי הודעה בפרטי. איך אני משכנעת אותם שזה לא מה שקרה? איזה בושות."
מקרה אחר שנחשפתי אליו לאחרונה, "פוטרתי מהעבודה אחרי שהוא שלח עשרות מכתבים לבוסים שלי ובא מספר פעמים למקום העבודה שלי וצעק מול כולם שאני משוגעת. המכתבים והטענות שלו כלפי היו רק שקרים והשמצות. לאחר מספר אירועים כאלה, למרות שאני עובדת מסורה ההנהלה בחרה לפטר אותי, כי לא רצו להמשיך ולהתמודד איתו". הנסיונות לצמצם את הפגיעות מפרסומים שיש בהם לשון הרע כמו גם הפנייה לערכאות משפטיות במטרה להרתיע מפני פרסומים פוגעניים באמצעות פסיקת פיצוי כספי ראוי לנפגעים, מסייעים לעצור במעט את התופעה אך עדיין קיים קושי אמיתי להתמודד עם הקלות הבלתי נסבלת לפרסם כל דבר בכל מקום.
מה בכל זאת אפשר לעשות?
אם אתם אלה שנפגעו מהפרסום הפוגעני יש באפשרותכם לפנות לביהמ"ש בתביעה מתאימה על מנת לקבל פיצוי כספי כנגד המפרסמים.
אם אתם הקוראים, החברים, המכרים ונחשפתם לפרסום שיש בו לשון הרע – ראשית, אל תעבירו את זה הלאה. אל תשתפו ואל תגיבו, אל תאיצו את הפרסום ואל תגדילו את החשיפה אליו. שנית, אם קיימת אפשרות פנו למפרסמים הסבו את תשומת הלב לפגיעה מהפרסום הפוגעני אולי תצליחו לשכנע אותם שהפגיעה אינה שווה את הרווחים המשניים של הפרסום. זוהי הדרך הטובה ביותר להימנע מהגדלת הנזק.
וכמובן – גם אם אתם ממש כועסים על בני הזוג שלכם, אל תפרסמו את זה ברשת. בסוף, גם הילדים שלכם חשופים לזה. את הנזק אתם גורמים לא רק לבן הזוג שעליו אתם כועסים, אלא גם לילדים שלכם.
© דליה שאול, עורכת דין לענייני משפחה ומגשרת
